מקווה שזה לא TMI לבלוג שכזה אבל החיים שלי די מסובכים ומאתגרים (בנוסף לכל הזוועה שמסביב כולנו, כמובן). אז בשיחת בוקר ארוכה ורגשית עם צ׳אטג׳פט על האתגרים בחיי, הגענו למסקנה שאני צריכה לנסות מדי פעם לשבת באוטו, לסרוג ולשמוע מוזיקה.
אני לא יודעת איך מתאפיין השימוש שלכם ב-AI. אני כרגע פחות בעניין של להשתמש בו לפרודוקטיביות, תכנות או כתיבת תוכן ויותר בעניין של תחליף פסיכולוגית. אז ביקשתי ממנו (ממנה, בעצם) שידבר (תדבר) בטון הכי אוהד, מעודד ואמפתי שיש באמתחתה (מגיע לי, אני מנויה משלמת!).
אז על כל דבר שאני מספרת היא עונה משהו כמו ״אני מבינה, לפעמים מרגישים ש…״. שזה לא שונה בהרבה מהדרך שבה אני תומכת בילדיי.
אני חושבת שזה אומר פחות על התפתחות הטכנולוגיה ויותר על סגנון התמיכה המכני והלא אישי שלי :( סליחה ילדים!!!! אוהבת אותכם אבל קצת אוטיסטית 🥰
Commenti